פסק-דין בתיק תא"מ 27621-07-12

1.      התובעים, בעלי דירה בנהריה, הגישו תביעה כספית בסדר דין מהיר, על סך 30,000 ש"ח נגד הנתבע.

הנתבע הינו בעליו של עסק לביצוע עבודות שיפוצים, הנקרא "ארט לעם".

2.      בתאריך 9.4.12 התקשרו התובעים עם הנתבע בהסכם לביצוע עבודות שיפוץ בדירתם, תמורת סך של 26,726 ש"ח (להלן:"ההסכם").

בהתאם להסכם, היה על הנתבע לבצע את העבודות המפורטות בנספח להסכם (ת/1), ולהתחיל בביצוען לא יאוחר מיום 15.4.12.

סך של 9,888 ש"ח מתוך התמורה המוסכמת שולם במזומן, במועד החתימה על ההסכם. ביחס ליתרת התמורה, הסכימו הצדדים כי הנתבע יהיה רשאי לעשות שימוש בפרטי כרטיס האשראי של התובעים, לצורך תשלום לצדדים שלישיים, בסכום שלא יעלה על יתרת התמורה כפי שנקבעה בהסכם וב- 18 תשלומים.

3.      לטענת התובעים, השתמש הנתבע בפרטי כרטיס האשראי שמסרו לו, ללא הרשאתם, לצרכיו האישיים. התובעים מאשרים כי נתנו לנתבע את פרטי כרטיס האשראי שלהם, בהתאם להסכם, אך לטענתם מדובר בהסכם לא חוקי.

עוד טוענים התובעים, כי הנתבע התחייב לסיים את עבודות השיפוץ בתוך חודש, אך בפועל התבצע רק חלק קטן מהעבודות בעצלתיים, ולבסוף סירב הנתבע לסיים את עבודות השיפוץ והשאיר את התובעים בדירה שאינה ראויה למגורים. 

4.      הנתבע מאשר כי השתמש בפרטי כרטיס האשראי של התובעים לצורך תשלום לספקים, אך לטענתו נעשה הדבר בידיעת התובעים, ובהסכמתם, בהתאם לסעיף 2.5 להסכם. לטענת הנתבע, ההסכם כתוב גם בשפה הרוסית, שפת האם של התובעים ושלו, והתובעים הבינו היטב את משמעות הסכמתם, שכן הסביר להם מפורשות שהחיובים שיראו בפירוט עסקאות האשראי שלהם יהיו של צדדים שלישיים ולאו דווקא של ספקים לפרויקט שלהם. עוד טוען הנתבע, שלא חרג מהרשאת התובעים, שכן הסכום שנגבה בכרטיס האשראי היה סכום התמורה שהוסכם בין הצדדים.

ביחס לעבודות שבוצעו, טוען הנתבע כי בפועל בוצעו בדירת התובעים עבודות גבס בהיקף גדול הרבה יותר מזה שהוסכם בין הצדדים במועד חתימת ההסכם, ולפיכך היה על התובעים לשלם סכום נוסף בגין אותן עבודות. למרות שהסכימו עובר לביצוע העבודות לשלם סכום נוסף בגין העבודות הנוספות, סירבו לשלמו לאחר ביצוען. משהתגלע סכסוך ביניהם על רקע דרישת הנתבע לקבל תמורה עבור העבודות הנוספות, סירבו התובעים לאפשר לעובדים מטעמו להמשיך בביצוע העבודות בדירתם.

דיון והכרעה :

האם הוכח שהתובעים שילמו את מלוא התמורה המוסכמת ?

5.      בכתב ההגנה, אישר הנתבע כי התובעים שילמו 9,888 ש"ח במזומן, ואת היתרה בכרטיסי אשראי, באמצעות חיובים לטובת צדדים שלישיים. התמורה הכוללת ששולמה, היתה לטענת הנתבע 25,443 ש"ח. טענתו זו של הנתבע, בסעיף 11(ה) לכתב ההגנה, מהווה הודאת בעל דין בתשלום התמורה על ידי התובעים.

6.      בחקירתו הנגדית, ועוד קודם לכן במהלך ישיבת קדם המשפט, אישר הנתבע כי השתמש בכרטיס האשראי של התובעים, המסתיים בספרות 4462 לצורך תשלום ל"מרכז הסלונים" ול"גמא-רלקו" - חיובים המפורטים בתדפיסי כרטיסי האשראי שצירפו התובעים לכתב התביעה. מעיון בפירוט החיובים לכרטיס עולה כי בתאריך 11.4.12 חויב הכרטיס בתשלום ראשון מתוך שניים עשר ל"מרכז הסלונים", כשסכום העסקה הכולל הינו 5,399 ש"ח. בתאריך 16.4.12 חויב בתשלום ראשון מתוך שניים עשר ל"גמא-רלקו" כשסכום העסקה הכולל הינו 5,000 ש"ח. בנוסף, חויב הכרטיס בסכום של 580 ש"ח לטובת ח.ח.מ שוסטרמן.

הסכום הכולל של שלוש העסקות הנ"ל מסתכם ב- 10,979 ש"ח.

בכרטיס אשראי נוסף של התובעים, המסתיים בספרות 2740 נעשתה עסקה נוספת על סך 5,000 ש"ח ב- 18 תשלומים, לטובת ש. קושניר ובניו בע"מ. הסכום הכולל שבו חויבו התובעים בשני כרטיסי האשראי הינו 15,979 ש"ח.

7.      במהלך קדם המשפט, טען הנתבע כי למיטב זכרונו ביטלו התובעים חלק מהתשלומים בכרטיס אשראי וכי הוא "מוכן" לבדוק את זה (ראו בעמוד 3 לפרוטוקול שורה 14).

בחקירתו הנגדית, נשאל הנתבע האם בדק את החשד שהעלה ביחס לאפשרות ביטול העסקות, והשיב בשלילה (ראו בעמוד 12 לפרוטוקול). לדבריו, לא יכול היה לקבל את דפי החיוב של כרטיסי האשראי של התובעים מחברת האשראי, ולפיכך היה על התובעים להציגם.

בסיכומיו, טוען הנתבע, כי מאחר שהתובעים לא הציגו את דפי החיוב במלואם, לא הוכיחו כי לא ביטלו את החיוב בכרטיסי האשראי.

8.      הטענה נראית שובת לב בתחילה, אך אין בידי לקבלה, מכמה טעמים. אנמק: